נוג'ידאת ואח' נ' מסאלחה עו"ד ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד הנתבע במעמד צד אחד, ביום 21.9.10.

טענת הנתבע בתמצית הינה כי הגיש כתב הגנה ביום 7.9.10 אולם זה לא נקלט ברישומי בית המשפט ולפיכך משהונח כתב ההגנה בפני בית המשפט לפני מתן פסק הדין, אין הוא רשאי להתעלם ממנו ואינו מוסמך ליתן פסק דין בהעדר הגנה. מטעם זה פסק הדין שניתן הינו בטל.

התובעים מתנגדים לביטול פסק הדין מכמה טעמים. לטענתם, מדובר בבקשה שניה לביטול פסק דין, לאחר שפסק הדין הראשון שניתן בתיק בוטל בהסכמת הצדדים, לפנים משורת הדין. הנתבע לא הוכיח כי הוגש כתב הגנה מטעמו והוא אף לא המציא כתב הגנה לב"כ התובעים. עוד טוענים התובעים כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר של כשלוש שנים, במהלכם נמנע הנתבע, שהינו עורך דין, מלברר מה עלה בגורל התביעה שהוגשה נגדו. התובעים מבקשים להסיק את ידיעתו של הנתבע אודות פסק הדין ממספר המצאות שבוצעו במסגרת תיק ההוצאה לפועל. התובעים טוענים כי עסקינן בפסק דין שניתן כדין ובסמכות ואין לשעות לטענת הנתבע כי עסקינן בפסק דין בטל. הנתבע לא הראה טעם המצדיק את ביטול פסק הדין ואף לא הצביע על סיכויי הגנה ראויים. התנהלותו של הנתבע מצביעה על רשלנות, דבר המהווה חיזוק לתביעה שעניינה רשלנות מקצועית בייצוג התובעים.

לאחר ששקלתי את טענות שני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ואלה נימוקיי-

לעניין מועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין – התובעים לא הציגו בפני אישור המשקף המצאת פסק הדין לידי הנתבע וביקשו לייחס לו ידיעה אודות פסק הדין הן מאישורי מסירה, אשר משקפים על פי הנטען המצאות שבוצעו לו מתיק ההוצאה לפועל, או ידיעה בכוח הנובעת מהעדר בירור אודות גורל התביעה שהוגשה נגדו במשך שנים. לאחר ששקלתי את טענות התובעת, על רקע נסיבות העניין, אין בידי לקבלן. אכן, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה לפיה בנסיבות מסוימות יראו בידיעה על פסק הדין כמקיימת, גם בהעדר מסירה פורמאלית, את דרישת ההמצאה. אולם, גם לפי כלל זה צריך שהידיעה תהיה "מוצקת וברורה" (רע"א 7724/04 לריסה גולקו נ' בנק דיסקונט בע"מ). על מנת שהידיעה בדבר תוכנו של מסמך תהווה תחליף השקול להמצאתו כדין "הכרח הוא להוכיח כי נתקיימה ידיעה בפועל ולא ידיעה בכוח; ידיעה של מלוא הפרטים ולא ידיעה חלקית ומקוטעת; ידיעה שאינה שנויה במחלוקת וידיעה ממשית ורלבנטית. בהתקיים ספק בשאלת הידיעה, ברי לכולי עלמא כי אין להתבסס עליה ויש למנות המועדים מעת ההמצאה כדין" (רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ תק-על 2007(3), 1796 ,בעמוד 1799). במקרה דנן, עיינתי חזור ועיין באישורי המסירה עליהם מסתמכים התובעים כבסיס להחלת כלל הידיעה, אך לא עלה בידי להסיק מהם ידיעה של הנתבע אודות פסק הדין, שכן מעבר להפנייה למספר תיק הוצאה לפועל, אישורי המסירה והתצהירים התומכים בהם נעדרים התייחסות למהות הכתב שנמסר. אישור המסירה הראשון אינו חתום בידי המקבל והוא משקף ביצוע המצאה על דרך ההדבקה. אישור המסירה השני משקף המצאה לאחיו של הנתבע שאיננו מתגורר עימו. על כן, ברי כי אין באישור המסירה כדי להצביע על ידיעה מוצקה וברורה, ולמצער, קיים ספק בשאלת הידיעה, ומכאן שאין להחיל את כלל הידיעה בענייננו. כאמור, ידיעה בכוח אינה יכולה להוות תחליף לכלל ההמצאה. לפיכך, אין בידי אף לקבל את טענות התובעים לעניין העדר בירור אודות גורל התביעה במשך תקופה ארוכה כתחליף להמצאת פסק הדין.

על כן, משלא הוכח בפי מועד המצאת פסק הדין לידי הנתבע ואף לא מועד ידיעתו בפועל אודותיו, אזי יש לקבל טענתו לפיה נודע לו אודות פסק הדין בימים האחרונים שלפני הגשת הבקשה. הבקשה לביטול פסק הדין, הוגשה, איפוא, במועד ולא היה מקום לבקש הארכת מועד להגשתה.

לעניין הבקשה לביטול פסק הדין, אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי עסקינן בפסק דין בטל היות שניתן בחוסר סמכות, שכן בעת מתן פסק הדין לא היה מונח בפני בית המשפט כתב הגנה, ומכל מקום, טענה לכתב הגנה שהוגש ולא נסרק אינה שוללת, כהוא זה, את סמכותו של בית המשפט לתת את פסק הדין. לפיכך, יש לבחון האם עלה בידי הנתבע להצביע על נימוקים אחרים המצדיקים את ביטול פסק הדין.

ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש"

ראה בנוסף, לענין זה :

ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

במקרה דנן, שוכנעתי כי כתב הגנה אכן הוגש מטעם הנתבע ביום 7.9.10. הנתבע העיד על טענה זו מידיעתו האישית ואף תמך את טענתו בחותמת מקורית של בית המשפט המוטבעת על הדף הראשון של כתב ההגנה ואשר משקפת הגשת כתב הגנה מטעם הנתבע במועד זה. חרף הגשתו של כתב ההגנה כאמור, הוא לא נסרק לתיק, לא הועבר לטיפול שופט, דבר שגרם למתן פסק דין במעמד צד אחד, כשבועיים לאחר הגשתו. לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים, כי אילו כתב ההגנה היה נסרק לתיק ומועבר לטיפול שופט, כבדרך השגרה, אזי לא היה ניתן פסק הדין. תקלה טכנית ברישומו של כתב ההגנה, ועל כך לא ניתן לבוא בטרוניה לנתבע, היא שגרמה למתן פסק הדין במעמד צד אחד. תקלה זו, יש בה, לטעמי כדי להצדיק את ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

למעלה מן הדרוש, אציין, כי גם אילו הייתי מגיעה למסקנה כי אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, הרי שניתן היה להגיע לתוצאה של ביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. עיון בכתב ההגנה שצורף לבקשה מגלה כי בפיו של הנתבע הגנה אפשרית בפני התביעה. בשלב זה, הנתבע אינו נדרש להראות כי הגנתו חזקה היא אלא די בהגנה לכאורה. טענת הנתבע בדבר הגשת כתב הגנה במועד בצירוף לטענות ההגנה שפורטו בכתב ההגנה, מצדיקות לטעמי את ביטול פסק הדין אף מתוקף שיקול דעת בית המשפט.

יש לזכור כי, הנטיה כיום בפסיקה היא כי מחלוקות תתבררנה לגופן ופסקי דין לא יינתנו על יסוד נימוקים טכניים ולנוכח מחדלים פרוצדוראליים של בעלי דין, וזאת על מנת להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ראה לעניין זה: ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, עמ' 203).

מאידך, לא נעלם מעיניי האינטרס של התובעים בדבר סופיות הדיון, אינטרס המגלם את הזכות שלא להיות מוטרדים בהליכים משפטיים לאחר שניתן פסק דין לטובתם – אינטרס החשוב כשלעצמו, במיוחד כאשר עסקינן בפסק דין שני אשר ניתן לטובתם בתיק. יחד עם זאת, אין בשיקול זה לבדו כדי להכריע את הכף בבקשה עסקינן.

בנסיבות העניין, נראה לי כי יהא בפסיקת הוצאות שיש בהן כדי לפצות את התובעים על ההוצאות והטרחה שנגרמו להם עקב ההליך עסקינן, לרבות בגין חלוף הזמן ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הגשת הבקשה, מבלי שהנתבע – שהינו עורך דין, טרח לבדוק מה עלה בגורל התביעה המתבררת נגדו, משום איזון נכון והולם בין האינטרסים של שני הצדדים.